<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ח ח"ו</h1>
<h2>דף עא:</h2>
משכון של גוי ביד ישראל ברבית מות' לישראל אחר להלוות עליו לישר' ברבי' אע"פ שלא העמידו אצל גוי ומותר להלוות לגוי ברבית על משכון ישראל שהלוה לו הגוי ברבית פסחים אסור ליקח משכונו של ישראל להלוות מיד גוי ונותן הוא מעותיו ואומר עש' שליחותו שהלוה אותן מיד גוי וכמו כן שתולה מעותיו בגוי שאומר של גוי הן שהפקידן אצלו הגוי כדי להלוות' ואומר שאחריות הן על הגוי והמעות הן שלו מציעא ישראל שלוה מגוי ברבית או גוי מישראל מותר לישראל להיות ערב לגוי הלוה או לישראל הלוה וכתב הראב"ד ובלבד שיתנו שלא יפרענו (אי) [אלא] אם מן הלוה תחלה אם ימצאו לו נכסים והאידנא דדייני גוים הכי שלא יפרעו מן הערב תחלה מותר בלא תנאי וכתב הרשב"א כי באותן המקומות שדנים הגוים שיפרע ממי שירצה כמו ערב קבלן שלנו מותר לישראל להיות ערב לישראל שלוה מגוי ברבית ואפילו לא קבל עליו הגוי לדין בדיני ישראל וכן נהגו מציעא מלוה ישר' מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מגוי ברבית ובקש להחזירם לו ואמר לו ישראל אחר תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסו' פי' והוא הדין אם אמ' לו אני אעלה לגוי אסור דכיון שלא נפטר ישראל הראשון מן הגוי אסור ועוד פשוט ואם העמידו אצל גוי וא' לו הגוי הניחם על גבי קרקע והפטר מותר כיון שנטל העד ונתן ביד הישראל הבא אבל אמר לו לגוי תנהו ביד הלוה השני והפטר אסור ויש מחלוק' בזה וגוי שלוה מעות מישראל ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדר' שאתה מעלה לו מות' ואם העמידו אצל ישראל אסור מציעא. ישראל שאמר לגוי לוה לי מעות מישראל בשמן ועלי הכל קרן ורבית והמלוה אינו יודע שבשביל ישראל הם ולבסוף ידע לפר"ת דאין שליחות לגוי אפילו לחומרא מותר דאין לו לישראל המלוה עם ישראל הלוה כלום ולפרש"י דיש שליחות לגוי ואסור ור"י כתב בתשובה כר"ת ואפילו פי' בפני עדים שיהא שלוחו לא מחמירין כולי האי ולא מחזקין אינשי ברשיעי דנימא דשוויה שליח שליח אלא נימא דמדעתו היה שילוה הגוי מישראל ויחזור וילוום מן הגוי ונראה מדברי כולם שאם ידע המלוה שלצורך ישראל הם שאסור ואפי' אינם במעמד מציעא. ישראל שנתן משכונו לגוי להלוות מעו' מישראל ברבית ואפילו הלך הגוי ופרע ישראל בקרן ורבית לישראל מותר משום דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ומסתמא אקנייה ישראל משכונו לגוי במשיכה ומשיכה בגוי קונה כך כתב רבי יונה בתשובה ומצאתי תשובה לרבי יצחק לוי דמותר ונראה מזה שאפילו ידע המלוה תחלה שהמשכון של ישראל שמותר. וראיתי לרבותי שנוהגין בו איסור אם ידע מתחלה שהוא של ישר' מציעא. משכון של גוי ביד ישראל ברבית והלך ומשכנו לישראל אחר שיקח הרבית מהגוי מותר אפילו לא העמידו אצל גוי ובלב' שיאמר לו ישראל הריני מוכר לך כל זכות שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך עליו ולא עלי ואפילו לאח' זמן רצה ישראל שני לחזור וליטול מן הראשון קרן ורבית ומחזיר לו משכונו מותר מפני שהוא כחוזר ומוכרו לו כך פר"ת. ועוד כתב ריב"א שאפי' אמר הישראל בשעת פדיון שקרתי והרי הוא שלי יכול לומר איני מאמין אלא לדבריך הראשונים ודוקא שהתפיסו המשכון כאשר כתבתי מציעא. ישראל מותר ליתן משכון לחבירו וללות עליו מהגוי ברבית כי הגוי סומך על המשכון אבל בלא משכון אסו' כי מאחר שהאחריות על השליח הוא מלוה לישראל ולא הגוי אבל אם אמר ישראל לגוי הלוה מעות לישראל והוא יתן לך קרן ורבית והאמינו הגוי והוא סומך על הלוה לא על השליח מותר כך כתב ר"ת מציעא. גוי שאמר לישראל לוה לי מעו' על משכון זה מיד ישראל מותר ובלבד שיהא אחריות המעות והמשכון מיד גוי ליד ישראל ומיד ישראל ליד גוי על ישראל המלוה ולא על השליח ואם אין מאמין לשליח יתנה עמו שלא יהא נאמן לומר נאנס או נאבד אלא בעדים כך פי' ר"ת ומצאתי כתוב בתשובת שאלה לר' יצחק הלוי שאפילו אמר אח"כ ישראל השליח שלי הוא המשכון שאין להאמינו ויאמר המלוה איני מאמינך אלא מה שאמרת לי שהוא מגוי מציעא. ישראל שאמר לגוי הילך שכרך והלוה מעותי ברבית אסור וגוי שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי ברבית מותר אבל אסור מפני מראית העין. מעותיו של ישראל מופקדות אצל גוי מותר להלותן ברבית ובלבד שלא יהיה ברשות ישראל שהפקידם שיהיה באחריות הגוי מעותיו של גוי אצל ישראל אסו' להלוותן ברבית כלומר שלא מדעת הגוי בעומדין באחריות ישראל הנפקד. והכלל כל שבאחריות ישראל אסור כל שבאחריות גוי מותר ועוד פשוט בתוספות ישראל שנעשה סנט' או אפוטרופא לגוי מותר ללוות ממנו ברבית וגוי שנעשה אפטרופוס לישראל אסור ללות ממנו ברבית וכתב הרמב"ם ז"ל אסור לישראל להלוות מעותיו לגוי כדי להלוותם לישראל ברבית ותמהו עליו מן התוספתא דנראה דכל שבאחריות גוי מותר מציעא. ישראל שלוה מגוי מעות ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן גובה קרן ורבית משנתגייר זקפן גובה קרן ולא רבית ואפילו רבית שעלה קודם שנתגייר וגוי שלוה מישראל ברבית בין כך ובין כך גובה קרן ורבית אפי' רבית שעלה עליהם משנתגייר כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגיי' זה אפילו רבית שעלה עליו עד שעת פרעון ואפילו שהוא אסור דאוריתא יש כח בחכמים לעקרו אפילו שהוא מן התורה מציעא מלוה על המשכון אם ישתמש בו הרי זה רבית הטוען לחבירו נטלת ממני רבית ומשכון היה לי אצלך והוצרכתי לתת לך רבית וה[מ]לוה כופר או שטוען על ידי גוי בא משכון לידי ובהתר נטלתי הרבית נאמן מלוה בלא שבועה כדאמרינן פרוזבול היה לי ואבד נאמן בלא שבועה דלא שביק היתרא ואכיל איסור' ואם המשכון בידו ואמר מלוה שעל יד גוי בא לידו הרבית בלא שבועה ואם כבר נתן הלוה הרבית אין יכולת בידו להוציאו דאין אדם משים עצמו רשע לומר נתתי לך רבית החזירהו לי שבידי לאו דלא תשימון קאי בין דמלוה בין דערב והיה לו להפסיד משכונו קוד' שהיה נותן לו רבית כך כתב רבינו מאיר בתשובה.
